סיליקון – סיכונים רפואיים ומשמעויות משפטיות

הנושא של שימוש בסיליקון לצרכים אסטטיים כגון העלמת קמטים ומילוי שפתיים וכן שימוש בשתלי סיליקון להגדלת חזה הנו נושא שנוי במחלוקת.

מחד, קיים ביקוש רב בעולם המודרני למוצרים אסטטיים. המסרים המועברים ללא הפסקה בכל אמצעי התקשורת הם מסרים מיניים – חזה גדול, שפתיים מלאות, מראה צעיר ללא קמטים -  ומסרים אלה מדרבנים נשים ואף גברים רבים לפנות למנתחים פלסטיים. השאיפה לעמוד בסטנדרטיים ההולכים ומחמירים של יופי ואסטטיקה מקבלת משמעות לא רק בהיבט של מראה חיצוני, אלא אף משפיעה על תחושת הביטחון העצמי ועל התפקוד של בני האדם, במיוחד במקצועות הדורשים עבודה עם קהל.

מאידך, השימוש בסיליקון טומן בחובו סיכונים רבים, ביניהם נדידה של החומר לאזורים לא רצויים בגוף, אובדן צבע ברקמות, היווצרות גושים ודלקות ועוד. כמו כן, עד היום אין תשובה חד-משמעית בנוגע לקשר בין דליפת סיליקון לגוף לבין התפתחות מחלות ממאירות.

לאחרונה, בעקבות בקשת איגוד הפלסטיקאים לאסור שימוש בסיליקון למטרות אסטטיות, בחן משרד הבריאות מחדש את האישור שניתן על ידו בעניין זה בשנת 2000 וברוב דעות בוועדה הבוחנת החליט להותיר את האישור על כנו.

אז אומנם כיום מותר בישראל לעשות שימוש בסיליקון לצרכים אסטטיים, אולם מתעוררת השאלה מה קורה כאשר אותם הסיכונים הנוראיים מתממשים?

כאן ברצוני להתייחס לשלוש סוגיות מרכזיות.

ראשית אתייחס לסוגיית מתן כל האינפורמציה החיונית למטופל לפני שהוא מקבל את ההחלטה לבצע את הטיפול האסטטי. זכותו של כל מטופל לקבל החלטה אוטונומית ומודעת בנוגע לפעולות המבוצעות בגופו ועל כן על הרופא המטפל בו לספק לו את כל המידע הנחוץ לצורך קבלת החלטה כזו, לרבות מידע בדבר הסיכונים, תופעות הלוואי ואלטרנטיבות טיפוליות. כך, למשל, על מנתח פלסטי להסביר למטופליו בנוגע לאפשרויות שימוש בחומרים זמניים במקום סיליקון על כל ההשלכות והמשמעויות של כך. לכן, אם חלילה מתברר כי בעקבות הטיפול האסטטי אתם נתקלים בבעיה רפואית, עליכם לשאול את עצמכם האם לפני ביצוע הטיפול האסטטי קיבלת מידע בנוגע לבעיה רפואית זו. אי מתן הסבר מפורט ונאות, או, לחילופין, הצגת תוצאות לא ריאליות במטרה לשכנע את המטופל  מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל ופגיעה כזו היא פגיעה עליה ניתן לתבוע פיצוי הולם.

שנית, ברצוני להתייחס לסוגיית המיומנות והמקצועיות של הרופא שביצע את הטיפול האסטטי ושל הצוות הרפואי בו נעזר. אם הבעיה הרפואית בעקבות טיפול אסטטי נוצרה כתוצאה ממעשים או כתוצאה מאי נקיטת פעולות נחוצות מצד הצוות הרפואי, אזי מדובר במקרה של רשלנות רפואית וניתן לתבוע את הרופא או את המוסד הרפואי בו בוצע הטיפול האסטטי.

הסוגיה השלישית היא סוגיית החומרים בהם נעשה שימוש לצורך הטיפול האסטטי. בהקשר זה ברצוני להתייחס בעיקר לשתלי סיליקון בהם נעשה שימוש בניתוחי חזה. שתל הנו קפסולה אטומה המכילה בתוכה סיליקון. מה קורה אם הניתוח בוצע בהצלחה על ידי רופא הכי מיומן ומקצועי, אולם מתברר כי יש דליפה מהשתל? במקרה כזה, אם אין גורם חיצוני כלשהו שגרם לקרע בשתל, מדובר בשתל פגום. חוק האחריות למוצרים פגומים, תש”ם-1980 מטיל אחריות מוחלטת, קרי אחריות ללא צורך לדון בשאלת האשמה, על יצרן לפצות צרכן שצרך ממנו מוצר פגום אם מוצר זה עלול לגרום לנזק גוף בשל הפגם בו או שלא ניתנו לצרכן כל האזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות הנדרשות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. על כן אם מתברר כי יש פגם במוצר בו נעשה שימוש לצורך הטיפול האסטטי קיימת זכות תביעה כנגד היצרן או היבואן של אותו מוצר ועליו לפצות את המטופל .