סודיות רפואית – חובת הסודיות והסייגים לה

לפי חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996 כל מטפל או עובד מוסד רפואי חייבים לשמור בסוד כל מידע רפואי הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם והפרת חובה זו מהווה עילה לתביעה.

למי ומתי, אם כן, רשאים המטפל או המוסד הרפואי למסור את המידע הרפואי שברשותם?

1. ראשית זכותו הבסיסית של כל מטופל לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי המתייחס אליו

רק אם המטפל סבור כי המידע הרפואי עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו, רשאי הוא להחליט שלא למסור את המידע הרפואי למטופל ולאחר מכן עליו לפנות לועדת האתיקה לצורך אישור החלטה זו

2. אם המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע הרפואי, בדרך כלל באמצעות חתימה על טופס ויתור על סודיות רפואית, ניתן למסור את המידע לכל אדם אחר, לגביו ניתנה הסכמתו של המטופל

בהקשר זה ראוי לציין כי ויתור על סודיות מצד המטופל יכול להיות ספציפי כלפי אדם או גוף מסויים, או כללי

3. אם חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי

4. ניתן למסור את המידע הרפואי למטפל אחר לצורך טיפול במטופל

5. במקרה שועדת האתיקה קבעה, לאחר מתן הזדמנות למטופל להשמיע את דבריו, כי מסירת המידע הרפואי על אודותיו חיונית להגנה על בריאות הזולת או הציבור וכי הצורך במסירתו עדיף מן הענין שיש באי מסירתו

6. למוסד הרפואי המטפל או לעובד של אותו מוסד רפואי לצורך עיבוד המידע הרפואי, תיוקו או דיווח עליו על פי דין

7. ניתן למסור את המידע הרפואי לפרסום בבטאון מדעי למטרות מחקר או הוראה, ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל