תסמונת המעי הרגיז שפרצה בשירות צבאי
לאחרונה נדון על ידי בית משפט ערעור על החלטה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי”ט 1959, בתל אביב – יפו, (בראשות הש’ עינת רביד) מיום 2/12/2004, וע 1079/01, בו דחתה הועדה את ערעור המערער על החלטת קצין התגמולים לפיה אין קשר בין מחלת IBS (תסמונת המעי הרגיז) לבין תנאי השירות.
בית המשפט קבע, בפסק דין יפה ומנומק היטב, כי המערער התגייס לצה”ל ללא כל מגבלה או פגימה כשהוא בריא לחלוטין. בית המשפט סקר את מסכת ההתעללויות אותן עבר המערער בשירותו הצבאי, והגיע למסקנה כי תנאי השירות גרמו למערער למתח ולדאגה קשים, אשר גרמו למחלה.
בית המשפט ציטט בהסכמה את פסק דינו החשוב של כב’ נשיא בית המשפט העליון שמגר בעניין רוט, אשר קבע:
“מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירות והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה- עוד בטרם השירות- של נטייה קונסטוטציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה החבויה כאילו נגרמה כולה עקב השירות ולא רק הוחמרה על – ידיו.”
בית המשפט קבע, אפוא, כי כאשר חייל מתגייס בריא לצה,ל ומחלה מתפרצת בשירותו, יש לראות את המחלה כנגרמת על ידי השירות ולא רק מוחמרת.
עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את טענת הוועדה כי תופעות כגון תסמונת המעי הרגיז אינן גורמות לנכות קבועה משום שעם שחרורו של החייל מצה”ל, הוא אינו חשוף עוד לגורמי לחץ בשל השירות ואין להטיל על מערכת הבטחון את האחריות בגין מצבי הדחק אליהם יהיה חשוף בהמשך חייו. בית המשפט קבע כי משרד הביטחון לא עמד בנטל ההוכחה של טענה זו.
בית המשפט מסכם:
—————-