ת.א. 1857/06 מאיר גבאי נגד פרופ' פרוכט פרי והסתדרות מדיצינית הדסה

ביום 25.01.2009 קיבל בית משפט השלום בירושלים תביעה נגד פרופ' יוסף פרוכט ובית החולים הדסה בירושלים בגין ניתוח לייזר להסרת משקפיים שבוצע בשנת 1999 וגרם לתובע נכות בתחום רפואת העיניים בשל יובש וכאבים בעיניים וכן נכות בתחום הפסיכיאטריה.

התובע טען בתביעתו כי הניתוח בוצע על אף קיומן של אינדיקציות ברורות לחוסר התאמתו לניתוח כזה, מבלי שניתנו לו הסברים מתאימים ומבלי שהובהרו לו האלטרנטיבות ובהן האפשרות שלא לעבור את הניתוח. עיקר הטענה במישור ההסבר שניתן לתובע נגעה לכך שלא הובהרו לו הסיבוכים האפשריים ובהם האפשרות ליובש שיתפתח בעיניים מקום בו הניתוח אינו מצליח.

פרופ' פרוכט ובית החולים טענו, כי המטופל קיבל את כל המידע אודות הניתוח, הוסברו לו הסיכונים והוא אף חתם על טפסי הסכמה מתאימים, שגם בהם מפורט כל המידע הדרוש. עוד נטען על ידי הנתבעים כי התובע הוא אדם אינטיליגנטי ומשכיל, לווה באשתו שהיא אחות העובדת בהדסה שעולם הרפואה אינו זר לה ולכן אין לקבל את טענת התובע כי לא הבין את משמעות החתימה על טופס ההסכמה.

התובע טען כי הרופא הסביר לו שאחוזי ההצלחה בהליך הם 99%, ולשאלת אשתו מה ייחשב כחוסר הצלחה הם נענו כי מדובר באנשים שנאלצים לעבור ניתוח נוסף. לטענת התובע, הוא חתם על טופס הסכמה לפני הכניסה לניתוח לאחר שנתנו לו כדור הרגעה וכלל לא קרא את שהיה כתוב בו וכל אירוע החתימה לא נעשה בנחת, אלא במהירות ובהילות בלי שהוא מבין שמדובר בחתימה על טופס הסכמה לניתוח.

 

השופט ארנון דראל השתכנע מעדות התובע ואשתו שאם התובע היה מודע לכך שקיים סיכון להחמרה במצבו הוא היה נמנע מעריכת הניתוח, ועל כן קבע שהנתבעים חבים כלפי התובע בשל עריכת הניתוח ללא קבלת הסכמתו מדעת ועליהם לפצותו בגין נזקיו. עוד קבע בית המשפט כי נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לדון בשאלה השנייה שהועמדה להכרעה והיא האם הייתה התרשלות בעצם ביצועו של הניתוח בהינתן מצבו הרפואי של התובע.

 

בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 300,000 ₪ בצירוף 60,000 ₪ שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט לרבות עלויות חוות דעת משפטיות שהוגשו על ידו.